Vayedaber

'Halah

Daf 14a

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דֶּרֶךְ עִיסָּה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ דָּגָן כְּשִׁיעוּר. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָא בַּר לוֹלִיתָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דִּבְרִי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּב דְּלֹא 14a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דֶּרֶךְ עִיסָּה שָׁנוּ. וְכָאן מִּכֵּיוָן שֶׁנִּיטָּל מוּרְסְנָן וְחָזַר לְתוֹכָן אֵין זֶה דֶּרֶךְ עִיסָּה.

Traduction

R. Yohanan dit que si le son compris dans la mesure en a été enlevé puis retiré, la halla n’est pas due, parce qu’il s’agit d’observer l’usage habituel des pâtes. R. Simon b. Lakish dit que l’avis de notre Mishna est conforme à celui de R. Simon b. Gamliel, puisque celui-ci dit plus loin (3, 7): la halla n’est due sur une pâte mêlée, composée en partie de riz et en partie de froment, que lorsqu’il y a de la dernière sorte la mesure légale (de même ici, le son, une fois enlevé constitue comme une autre sorte et ne peut plus être joint). Les disciples de R. Hiya Rouba b. Lulitha disent au nom de R. Josué b. Levi que cette Mishna peut s’expliquer d’après l’avis de tous (comme l’avait dit aussi R. Yohanan). R. Mena ajoute: quoique mon maître R. Yossé n’ait pas énoncé cet avis, il s’est exprimé d’une façon analogue à R. Yohanan, qu’il s’agit de l’usage habituel aux pâtes; or, lorsqu’on a enlevé le son et que l’on veut ensuite l’y remettre, ce n’est pas l’usage (et la halla n’est pas due).

Pnei Moshe non traduit

א''ר יוחנן דרך עיסה שנו. טעמא דמתני' מפרש דמפני מה אמרו אם ניטל מורסנן מתוכן וחזרו לתוכן שהיא פטורה לפי שדרך עיסה הוא ששנו דהכל מצטרף עמהן ואין זה דרך עיסה ליטול המורסן מתוכה ולהחזיר לתוכה:

דרשב''ג הוא. ר''ל מוקי לטעמא משום דכרשב''ג אתי' דתני בתוספת' ריש פ''ב ומייתי ליה לקמן בפ''ג בהלכה ו' בעושה עיסה מן החטין ומן האורז דתנן במתני' אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ורשב''ג בתוספתא פליג וס''ל דלעולם אינה חייבת בחלה עד שיהיה בה דגן כשיעור חיוב חלה וא''כ סתמא דמתני' דהכא רשב''ג הוא וכשניטל המורסן מתוכה שהיה עמה בתחלה לא נשאר בהעיסה דגן כשיעור והא דבתחילה מצטרף הכל לשיעור משום דכשלא ניטל עדיין דגן הוא דנחשב הכל אבל כשניטל אע''פ שחזר לתוכה ה''ז דומה לעושה עיסה מן החטין שהוא מין החיוב עם האורז שהוא מין הפטור שאינו דגן וצריך שיהא בה מן הדגן כשיעור ואז כולה חייבת בחלה:

תלמידוי דר''ח. פליגי אדר''ל ואמרו בשם ר' יהושע בן לוי דמתני' דהכא כדברי הכל מיתוקמא ואפי' כתנא דמתני' דפרק דלקמן דטעמא אחרינא איכא הכא וכהאי דאמר ר' מנא דאע''ג דלא שמע מר' יוסי רבו דאמר בהדיא כן כדריב''ל מ''מ אמר דכוותה דאמר בשם ר' יוחנן דטעמא דמתניתין משום דדרך העיסה שנו כאן וכו' כדלעיל וא''כ לר' יוחנן נמי כדברי הכל מיתוקמא וכדר' יהושע בן לוי:

תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. וִנַחְתּוֹם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אֶלָּא שֶׁהַנַּחְתּוֹם עֵינוֹ יָפָה בְעִיסָּתוֹ וּבַעַל הַבַּיִת רָעָה בְעִיסָּתוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא מִשֵּׁם (הוּא זֶה) וְלֹא מִטַּעַם זֶה. אֶלָּא וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י לְאַהֲרוֹן הַכֹּהֵן עֲשֵׂה שֶׁיִינָתְנוּ לַכֹּהֵן בִּכְהוּנָתוֹ. אֶלָּא שֶׁהַנַּחְתּוֹם עִיסָּתוֹ מְרוּבָּה וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּבַעַל הַבַּיִת עִיסָּתוֹ מְעוּטָה וְאֵין בָּהּ כְּדֵי מַתָּנָה לַכֹּהֵן.

Traduction

– On a enseigné que R. Juda dit: pourquoi le propriétaire donne-t-il 1/24 et le boulanger seulement 1/48? C’est que ce dernier considère sa pâte avec avarice, et le propriétaire la voit d’un œil plus favorable. Selon les autres sages, ce n’est pas motif invoqué qui prédomine, mais l’on déduit de ce verset (Nb 16, 26): Vous donnerez l’impôt divin au pontife Aaron, qu’il faut donner au cohen une part présentable, digne du sacerdoce; or, comme la pâte d’un boulanger est grande, 1/48 suffit, tandis que celle d’un simple propriétaire, étant petite, il faut 1/24.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ק אמר ר' יהודה וכו' והגי' נסתרסה כאן וה''ג שם בעה''ב א' מכ''ד מפני שעינו יפה בעיסתו ונחתום א' ממ''ח מפני שעינו צרה בעיסתו וגי' זו נכונה כלומר הבעה''ב אינו מקפיד על כך לפיכך קבעו חכמים בו שיעור מרובה ונחתום עינו רעה ומקפוד על מעט עיסה קבעו בו שיעור א' ממ''ח שמן התורה אין שיעור לחלה ואפילו כל שהוא סגי וחכמים שנתנו שיעור והכל לפי מה שהוא אדם:

וחכ''א וכו'. כדפרישית במתני':

וְהָתַנִּינָן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה לְעַצְמוֹ וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. שֶׁלֹּא תַחְלוֹק לְעִיסַּת בַּעַל הַבַּיִת.וְהָתַנִּינָן וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לְבֵיתָהּ עֵינָהּ רָעָה בְעִיסָּתָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק עֵינָהּ יָפָה בְעִיסָּתָהּ. אָמַר רִבִּי מַתְנִיתָא בְּלִימּוּדֶת לִהְיוֹת מַפְרֶשֶׁת אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֲבָל בְּלִימּוּדֶת לִהְיוֹת מַפְרֶשֶׁת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נִיתְנֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר.

Traduction

Mais n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’on pétrit une pâte servant à la fois pour son propre usage et pour un grand repas donné par le fils, on prélève aussi 1/24, et pourtant c’est une grande pâte? C’est la mesure pour toutes les pâtes des particuliers, sans distinguer les grandes des petites. De même encore on a dit: lorsqu’une femme prépare une pâte pour la vendre au marché, elle ne prélèvera que 1/48; car lorsqu’elle la pétrit à son usage, elle y regarde avec moins de parcimonie que si c’est destiné à la vente. Quant à la pâte devenue impure, dit Rabbi, la Mishna parle de la femme habituée à donner 1/24 (il suffit alors de donner moins); mais si elle a l’habitude de donner 1/48, elle remettra 1/24, afin que le pécheur ne soit pas récompensé de la faute commise (de l’avoir laissé devenir impure).

Pnei Moshe non traduit

והתנינן העושה וכו' ולמשתה בנו. והרי למשתה ודאי עושה עיסה מרובה ומשני שלא תחלוק בשיעור בעיסות בעה''ב:

והתנינן וכן האשה וכו'. וקס''ד דסתם אשה בביתה אינה עושה כ''א עיסה מעוטה ואמאי אמרו א' ממ''ח ומשני דבשעה שהיא עושה לביתה עינה רעה בעיסתה ואינה עושה אלא מעט אבל כשהיא עושה למכור בשוק עינה יפה ועושה עיסה מרובה שתרויח הרבה:

אמר רבי מתניתא. דקתני גבי נטמאת עיסתה לחלק בין שוגגת למזידה דוקא בלימודת היא להפריש א' ממ''ח כגון שהיא עושה תמיד למכור בשוק וכיון שעכשיו טומאה העיסה מזידה קנסוה חכמים להפריש א' מכ''ד שלא יהא החוטא נשכר אבל בלימודה להיות מפרשת א' מכ''ד ועכשיו היא שעשתה למכור בשוק השיעור שאמרו בה הוא א' ממ''ח וא''כ בהא ניתני כדי שלא יהא החוטא נשכר בתמיה ואמאי נחמיר בה לא יהא אלא כמו שלמודה להפריש וכל זה לפי גי' הספר אלא שדוחק הוא ואיפכא מיסתברא ולפיכך נראה דנתהפכה הגי' וכצ''ל מתניתא בלימודה להיות מפרשת אחד מכ''ד כגון שאינה עושה אלא לביתה אלא שעכשיו עשתה למכור בשוק והקילו בה שתפריש א' ממ''ח וכיון שטומאה מזידה קנסוה להיות מפרשת כמו שלמודה להפריש א' מכ''ד כדי שלא יהא החוטא נשכר. אבל בלמודה להיות מפרשת א' ממ''ח. כגון שהיא עושה תמיד למכור בשוק א''כ קשיא בהא ניתני כדי שלא יהא החוטא נשכר הרי אינה נשכרת עכשיו יותר משארי פעמים שהרי תמיד למודה היא להפריש א' ממ''ת ואמאי ניקנסוה לא יהא אלא כמי שלמודה להפריש ולפי גי' זו מיתפרש יותר בפשיטות והוא הנכון:

'Halah

Daf 14b

משנה: הַאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה עַד שֶׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. גִּילְגְּלָהּ בַּחִיטִּים וְטִימְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִין הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַייָב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם מַגְבָּהַת חַלָּתָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח.

Traduction

On peut goûter passagèrement à la pâte de froment jusqu’à ce qu’elle soit roulée (en signe de mélange final), ou pour la pâte d’orge lorsqu’elle est battue à la main. Lorsqu’une de ces 2 opérations a été faite et que l’on mange avant de donner la Halla, on est passible de la peine capitale. Dès que la femme a mêlé l’eau, elle peut prélever la Halla (de crainte qu’une impureté survienne), à condition que le mélange mouillé forment au moins 5 quarts de cab.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחטים. גלגול הוא משיתערב כל הקמח כולו במים דאז הוי גמר מלאכתה לחיוב חלה ואסור לאכול אפילו אכילת עראי עד שיפריש ממנה החלה:

ותטמטם בשעורין. עד שתעשה כולה גוף אחד לפי שאין קמח השעורין או שארי מינין מתערב יפה כמו קמח החטין וכשנילושה כולה ותעשה גוף אחד זהו נקרא טימטום:

האוכל ממנה. קודם הפרש חלה חייב מיתה מפני שהוא טבל:

כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. כלומר וזמן הפרשת חלה שיהא נקרא עליה שם חלה הוא מכיון שהיא נותנת את המים ויתערב מעט קמח בהמים מפרשת היא החלה מתחילת הדבר שנילוש כדקאמר בגמרא דזו היא ראשית עריסותיכם ובזה נפטר כל הקמח שיש שם בעריבה אבל גמר מלאכה לענין איסור אכילת עראי עד שיתערב כל הקמח במים דזהו גלגולו כדקתני ברישא:

ובלבד שיהא שם וכו'. ובפיסקא דגמרא גריס ובלבד שלא יהא שם ה' רבעים קמח וזהו נסחא הנכונה כלומר ובלבד שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור חמשת רבעים דאם נשאר כל כך לא נפטרו בהחלה שהפריש מקודם שנתגלגל הכל ובגמרא אמרו שאם אומר הרי זו חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר בה או על איזה חתיכת עיסה שהיא תחתיה וכשתעשה כולה גוש אחד תתקדש זו שבידו לשם חלה ה''ז מותר וכן הוא נכון ללמד בתוך ביתו שיאמרו כן כשמפרישין החלה מיד אחר גלגול העיסה:

וְאֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף. דָּבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף וּשֶׁאֵין מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ הַבַּיִת מִצְטָרֵף. 14b עִיסָּה טְמֵאָה עִיסָּה טְהוֹרָה עָשׂוּ כְדָבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' ואין הבית מצטרף. בתמיה הא קי''ל דאפי' אם מונחין בבית א' מצרף אותן שיהא מן המוקף ותורם מזה על זה כדתנינן בתוספתא דתרומות פ''ג והבאתי לעיל בפ''ב דתרומות פירות המפוזרין בתוך הבית או שתי מגורות שבבית אחד תורם מאחת על הכל ולר''א דס''ל ניטלת מן הטהור על הטמא אמאי מהדר שיתן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף הא אפילו בבית אחד הרי הוא מן המוקף ומשני דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף אותן שיהא קרוי מן המוקף ושאין מקפיד וכו'. וכאן הואיל ואחת טמאה ואחת טהורה עשו אותו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו ואין הבית מצרף שיהא מן המוקף:

וְעִיסָּתָהּ חַלָּה. אֲבָל בְּעִיסָּה שְׁנִייָה אֵין לַשֵּׁינִי מַגַּע אֶצֶל הַטֵּבֵל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ועיסה תחילה. כצ''ל כלומר דמפרש דמתני' בעיסה שהיא תחילה לטומאה מיירי והלכך צריך שיתן פחות מכביצה באמצע אבל בעיסה שניה לטומאה אין להשני מגע אצל הטבל כדפרישית במתני' שהרי כאן בטבול לחלה איירינן וחולין הוא ואין שני עושה שלישי בחולין ואפי' בכביצה באמצע לא תטמא לעיסה הטהורה:

תַּנֵּי רִבִּי לַעִאיי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בְּלַח. כֵּיצַד כָּבַשׁ זֵיתִין בְּטוּמְאָה וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה מֵבִיא מַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין בְּפִיו כְּבֵיצָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ זֵתִים וְנוֹתְנוֹ עַל פִּי חָבִית. וְנִמְצָא תוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. לָמָּה לִי פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. אֲפִילוּ כְבֵיצָה וְלֹא פֵּירוּרִין אִינּוּן. שֶׁלֹּא לְטַמְּאוֹת זֵיתִים הַרְבֶּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין לָךְ קָרוּי לַח אֶלָּא יַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. הֵיךְ עֲבִידָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁתֵּי בּוֹרוֹת. שְׁתֵּי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד. [נִיחָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. אֶלָּא שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד] מִכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתוֹ אֵין כּוּלּוֹ טָמֵא. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא תִּפְתַּר שֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּפִיסָה אַחַת וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתָן שְׁתֵּי תְפִיסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנִּיטְמָא בְּשֶׁשִּׁילֶּה וּמִשֶּׁקִּיפֶּהּ שֶׁכְּבָר נִרְאֶה לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נִיטְמָא עַד שֶׁלֹּא קִיפֶּה וְעַד שֶׁלֹּא שִׁילֶּה לֹא בְדָא. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָּה בְּשֵׁם יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי לִעֶזֶר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵיהּ וְלֹא הוֹרֵי אָמַר תַּרְתֵּיי כָּל קֳבֵיל תְּרֵי אִינּוּן. אָֽמְרִין לֵיהּ וְהָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן מוֹדֵי. אֲפִילוּ כֵן לֹא הוֹרֵי.

Traduction

Est-ce que la maison ne sert pas à former une jonction (imaginaire) entre les pâtes, sans qu’elles se touchent? (et serait-ce contraire à R. Eliézer, qui permet d’employer une part de la pure à libérer l’impure)? Lorsqu’on a souci qu’il n’y ait pas de mélange entre les 2 objets, fussent-ils dans le même vase, maison ne saurait les réunir; celle-ci les unit seulement, lorsqu’on ne s’inquiète pas de la disposition. Or, une pâte impure et une autre pure seront surveillées pour qu’elles ne se mêlent pas à l’autre, lorsque l’impureté est du premier degré; mais lorsque la pâte impure l’est au 2e degré et que son contact ferait un 3e degré, on n’en tien pas compte pour ce qui est soumis à la Halla (les autres sages la considèrent à l’égal de la Halla même et l’interdisent aussi au 3e degré) (77)Le texte qui suit jusqu'à la fin du chap. se trouve déjà ci-dessus, (Terumot 2, 1) fin..

Pnei Moshe non traduit

תני ר' אלעי וכו'. תוספתא היא בתרומות פ''ג וכל הסוגיא עד סוף הפרק נשנית לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה א' והתם הוא דשייכא והכא אגב גררא דר''א דמתני' נסבה ע''ש ותמצא באר היטב וכן הא דמסיים בהסוגי' דר' אימי אפי' כן לא הורו כר''א אר''א דהתם הוא דקאי:

הדרן עלך פירות חוצה לארץ

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source